החלטה בתיק ה"פ 210-01

(בבקשה לעיכוב ביצוע החלטה להחלפת כונס הנכסים)

בהחלטתי מיום 19/9/12 הוריתי על סיום תפקידו של עו"ד ישי בית-און ככונס נכסים למימוש שעבודים שעשו המשיבות 3 ו-4 לטובת הבנק הבינלאומי הראשון (להלן: "הבנק").

החלטתי הנ"ל באה במסגרת החלטה שניתנה לאחר דיון שנערך בדו"ח שהוגש על ידי רו"ח בר לב, אשר נתמנה על ידי כרו"ח בודק.

מינויו של רו"ח בר לב בא לאחר תקופה ממושכת שבה נמנע עו"ד בית-און מליתן דו"ח כספי מבוקר של כינוס הנכסים על ידו, וכן על רקע סירובו המתמשך לקיים את החלטותיי, ובהן החלטות שחייבו אותו לחשוף את דפי חשבונות הבנק של הכינוס, הכל כפי שפורט בהחלטתי נשוא בקשה זו.

דו"ח רו"ח בר לב התייחס, בין יתר הדברים, אף להתנהלותו של עו"ד בית-און ככונס נכסים, ובמהלך הדיון שהתקיים ביום 11/6/12, בעקבות קבלת הדו"ח, התייחסו ב"כ הצדדים אף לחלק זה בממצאי הדו"ח (ראה למשל דברי עו"ד בית-און בעמ' 38 לפרוטוקול, דברי ב"כ המשיבה 1 בעמ' 44-45 לפרוטוקול).

בהחלטתי מיום 19/9/12 ציינתי כי עוד טרם נתקבלה חוות דעתו של רו"ח בר לב, הגיש הבנק בקשה להחלפתו של הכונס, על רקע העובדה כי איבד כל אמון בו, לאחר שלטענתו הסתבר לו כי הכונס נטל לכיסו, שלא כדין, סך העולה על מיליון ש"ח מקופת כינוס נכסים בתיק אחר, שנתקבלו בידו כתוצאה ממכירת נכסים בתיקי הוצאה לפועל, ואשר בגין פרשייה זו מתנהלים, ככל הנראה, הליכים משפטיים בין הבנק ובין הכונס.

טעם נוסף לבקשה שהגיש הבנק להעברת הכונס מתפקידו היה התנהלותו של הכונס בעניין תביעה שהגיש, בשם הבנק, בגין תרמית מנהלים כנגד מנהלי החברות, וזאת ללא שקיבל את הסכמת הבנק לכך, ובסיומו של יום נאלץ למחוק התביעה, והבנק חויב בהוצאות בסכום של כ-479,000 ש"ח, ואם בכך לא סגי, אף מחק הכונס על דעת עצמו ערעור שהגיש לביהמ"ש העליון בעניין החיוב בהוצאות, תוך שהוא גורם לבנק, כך הטענה, חיוב הוצאות נכבד נוסף.

בהחלטתי אף ציינתי כי בקשה נוספת להעברת הכונס מתפקידו הגישה אף המשיבה מס' 1 (להלן: "בילו"), אשר אף היא נושה מובטחת של החברות, בדרגה שנייה לאחר הבנק.

בהחלטתי ציינתי כי לא בכדי איבד הבנק את האמון בכונס, והוספתי כי אף אני הגעתי לכלל דיעה כי אין הוא יכול להמשיך בתפקידו, ויש להפסיק את כהונתו ללא שיהוי נוסף, ואף מיניתי כונס נכסים אחר תחתיו.

המבקש טוען כעת בבקשתו כי בדעתו להגיש ערעור על החלטתי להעבירו מתפקידו, וכי יש לעכב את ביצוע החלטתי זו ולמנוע כניסתו של כונס נכסים חדש לתפקידו, בטרם תתקבל החלטה בערעור.

טרונייתו של המבקש הינה כי למעשה לא נתקיים דיון של ממש בבקשות שהגישו הבנק ובילו להעברתו מתפקידו, אף כי על פי החלטה קודמת שנתתי, אמור היה להתקיים דיון נפרד בעניין זה, ולפיכך, כך הטענה, לא ניתן לו יומו בביהמ"ש לטעון כנגד הטענות שמועלות כנגדו.

על פי התרשמותי, המשך תפקודו של המבקש ככונס נכסים הינו בלתי אפשרי, וזאת בשל חוסר האמון המוחלט של הנושים המובטחים באישיותו של הכונס ובפעולותיו, אשר הגיע, כך נראה, ליריבות ועוינות של ממש.

האמת ניתנת להאמר, ואף את זאת ציינתי בהחלטתי, כי אף אני איני יכול עוד לסמוך על פעולותיו ועל דיווחיו של המבקש, ומטעמים אלו החלטתי כי אין מנוס מהפסקת כהונתו ככונס נכסים. במצב דברים זה, ולאחר שהתקבל דו"ח רו"ח בר לב, לא סברתי כי יש מקום לקיים דיון נוסף בבקשה להעברתו מתפקידו.

בבקשת עיכוב הביצוע לא מבאר המבקש מה נזק ייגרם לו, או לעניין הכינוס,  אם תבוצע החלטתי להעבירו מתפקידו על אתר, והן בבבקשתו והן בתשובותיו לתגובות המשיבים לא מצאתי התייחסות של ממש לעניין זה, שהוא בבחינת מושכל ראשון בכל בקשה לעיכוב ביצוע.

ככל שהגיש המבקש ערעור על החלטתי הנ"ל, וככל שתחליט ערכאת הערעור כי לא היה מקום להעבירו מתפקידו, וכי יש להשיבו לכהונתו, איני רואה שתהיה מניעה ממשית לעשות כן, ולדעתי הנזק, אם בכלל, שיכול להיגרם למבקש, בתקופת הביניים, בטל בשישים לעומת הנזק שעשוי להיגרם לכינוס הנכסים עצמו מהמשך פעילותו של המבקש ככונס, בעת הזאת.

הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  כ"ח כסלו תשע"ג, 12 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: